שאיבת ביציות

טיפולי הפוריות המוצעים כיום על ידי הרפואה המערבית המודרנית מעלים את סיכוייהן של נשים רבות להרות. הפריה חוץ גופית הינה אחת משיטות הטיפול הפופולאריות ביותר כיום ועם סיכויים גבוהים להריון. כדי לבצע את ההפריה יש לבצע הליך של שאיבת ביציות, במסגרתו מוצאות הביציות מהאישה ומופרות בתנאי מעבדה מיוחדים על ידי זרע בן הזוג או על ידי זרע של תורם. לאחר שהופרתה הביצית או הופרו מספר ביציות, מוחזרים אל האישה העוברים שהופרו לצורך קליטתם.

כיצד מתבצע הליך שאיבת ביציות

מטרתם של הרופאים המבצעים את הליך שאיבת הביציות הוא לשאוב כמה שיותר ביציות. כדי לבצע זאת, מבצעים הרופאים מעקב אחר זקיקי השחלה וכך יודעים לזהות את מועד הביוץ והבשלתן של הביציות. במקביל, נעשות גם בדיקות דם על מנת לעקוב אחר הרמות ההורמונאליות אצל האישה שיכולות גם הן להעיד על מועד הביוץ עצמו.

כדי לעודד את הביוץ ולהביא להבשלתן של הביציות, נוטלת האישה תרופות הורמונאליות שונות. תרופות אלו מגרות את שחלותיה לייצר ביציות, שאותן ניתן יהיה אחר כך לשאוב לצורך ההפריה. תהליך ההפריה החוץ גופית כולו נעשה בבית החולים ותחת הרדמה כללית. מדובר בהליך כירורגי לכל דבר המצריך גם אשפוז של מספר שעות. לפני ביצועו, עוברת האישה מספר בדיקות לשלילת וירוסים להגדרת הפרופיל ההורמונאלי שלב וכן גם בדיקת שתן.

הליך שאיבת ביציות אורך 15 עד 20 דקות בלבד. בתחילתו מחדיר הרופא המבצע אותו מחט ארוכה דרך הנרתיק עד שזו מגיעה ישירות אל השחלה. עם הגעתה של המחט אל השחלה מבצע הרופא את השאיבה, כשעומדת למולו מטרה אחת ברורה: לשאוב כמה שיותר ביציות, אם כי לא יותר מ – 20 (בממוצע, מצליחים הרופאים לשאוב בין 10 ל – 12 ביציות). מספר הביציות שאותן מצליח הרופא לשאוב תלוי בתהליך המקדים שעברה האישה ובמידת בשלותן של הביציות.

הביציות שנשאבו מועברות למעבדה ונבחנות תחת מיקרוסקופ ולאחר מכן הביציות עוברות הפריה.

בתום ההליך מועברת האישה לחדר התאוששות, שם היא נשארת למעקב מספר שעות (בדרך כלל, כשעתיים) כדי למנוע זיהומים. חשוב לקחת בחשבון תופעות לוואי אפשרויות להליך, כמו דימומים, כאבים, עייפות, בטן נפוחה וגם קושי להתכופף.

סיכונים אפשריים בשאיבת ביציות

הליך זה של שאיבת ביציות נחשב להליך נפוץ מאד בארץ כיום ועוברות אותו עשרות אלפי נשים בכל שנה. ובכל זאת, חשוב לקחת בחשבון שישנם סיכונים אפשריים, העשויים להיות נלווים לו, אם כי נדירים במיוחד.

דימום תוך בטני הוא אחד מהם והוא מתרחש אצל אחת לכל אלף נשים. סיכונים הקשורים להרדמה עצמה, הנחשבים גם הם לנדירים מאד, יכולים להתרחש אצל אחת לכל עשרת אלפים נשים וגם דלקות הן אפשרות שיש לקחת בחשבון (הדלקות עשויות להופיע אצל אחת מתוך חמש מאות נשים).

כדי להקטין את הסיכוי לסכנות אלו, חשוב לפנות אך ורק לרופאים מומחים בתחום, רופאים בעלי ניסיון וברמה מקצועית גבוהה. בנוסף, יש לבדוק רקע של מחלות שונות, לרבות מחלות אוטואימוניות העשויות להשפיע על ההליך ולגרום לבעיות חמורות. בכל מקרה, מומלץ לבדוק מול הרופא מהן הסכנות הצפויים ומהן תופעות הלוואי העשויות להיות נלוות להליך.